אנחנו מזהמים גם את החלל

כמה לוויינים יש לישראל בעקבות הפיצוץ של 'עמוס 6', איפה נמצא המזבלה בחלל החיצון ולמה אנחנו היצור הכי מזהם ביקום

סביב כדור הארץ יש לא מעט לוויינים – רוסים, אמריקאים, סינים, הודים – כל מדינה רוצה שיהיה לה לוויין. ישראל משגרת את הלוויינים האזרחיים שלה דרך חברת 'חלל תקשורת'. לחברת חלל יש את הלוויין עמוס 2 (שעומד לצאת מכלל שימוש במהלך 2017) ועמוס 3. עמוס 6, שהיה אמור להיות פאר היצירה הישראלית עם טכנולוגיה מתקדמת וחתיכת מופע יחצנ"י עבור התעשייה האווירית, התפוצץ על הקרקע ביום חמישי וקטע הכל. הפיצוץ אפילו קטע את החלום של מייסד פייסבוק, מארק צוקרברג, להביא ליבשת אפריקה תקשורת אלחוטית וכמובן גם את המכירה של חברת 'חלל תקשורת' הישראלית לסינים (שמומחים בתחום אומרים בשיחות מסדרון שזה הדבר הכי טוב שקרה לנו מאז מלחמת ששת הימים. אם הסינים היו משתלטים על חלל תקשורת, הם לא היו מקבלים רק את הבעלות על הלוויינים אלא גם את רשת התדרים הבינלאומית, שהיא מצרך נדיר בפני עצמה). עד דצמבר האחרון היה לנו גם את גם את עמוס 5 אבל הקשר איתו אבד עקב קצר חשמלי. אבל כל אלו הם רק הלוויינים האזרחיים של ישראל, בנוסף אליהם יש לצה"ל לא מעט לוויינים בלתי מוצהרים המשוגרים לחלל באופן מוסתר ומוצנע. מידי פעם ניתן לראות שובל גבוה בשמיים המעיד על שיגור לווייני (רבים טועים וחושבים שמדובר בשובל של דלק סילוני). אותם שיגורים בדרך כלל נעשים בזמן עננות מרובה בשמיים, אך יש ימים בהם ניתן להבחין בהם. ולא מדובר רק בצבא הישראלי. כל המעצמות הצבאיות המתקדמות משגרות לוויינים צבאיים בלתי מוצהרים לחלל.

כאשר לוויין צבאי או אזרחי מסיים את תפקידו (בדרך כלל בעקבות סוללות גמורות) ישנן שתי אפשרויות – או שמפילים אותו חזרה לכדור הארץ (מה שקורה לחלק מהלוויינים הצבאיים) או שמעלים אותו למסלול גבוה יותר, שם מרכזת האנושות את כל פסולת החלל שלה (כ-2,000 קילומטר מכדור הארץ). פסולת החלל חגה סביב כדור הארץ במסלול קבוע ויש בה מעל 100 טון. בעבר ניתן היה למצוא בה כפפה שאיבד האסטרונאוט האמריקאי הראשון ש"טייל בחלל", שתי מצלמות אמריקאיות ממשימות שונות, שקיות אשפה שנזרקות החוצה מתחנת החלל הרוסית 'מיר', מפתח ברגים ומברשת שיניים. הרבה מאוד גופים קטנים חוזרים בחזרה לאטמוספירת כדור הארץ עקב גודלם הזעיר. אך יש הרבה מאוד פסולת חלל שלא תשוב לעולם כמו הלוויין האמריקאי הוותיק ביותר 'ואנגארד 1' ששוגר לראשונה ב-1958 ומאז מסתובב סביב כדור הארץ. כאשר רוצים 'לקבור' לוויין פשוט מעלים אותו למסלול הפסולת שנמצא רחוק יותר מהמסלולים הלוויינים הסטנדרטים עם שאר הפסולת.

הפיקוד האסטרטגי של ארה"ב (USSTRATCOM) מחזיק בקטלוג של כ-20,000 גופים הנעים סביב כדור הארץ, כאשר 1,300 מתוכם הן חלליות שלמות (800 פעילות). האמריקאים הצליחו עד כה למפות רק כ3% מהפסולת בחלל. יש עוד למעלה מ600,000 עצמים מעל לסנטימטר, אשר מסתובבים ואף יכולים להוות סכנה ללוויינים. בלוויין האמריקאי LDEF ששוגר ב1984 והוחזר כעבור 5.5 שנים, נמצאו לא מעט פגיעות כתוצאה מפסולת החלל. בשנת 2007 הסינים ניסו לטפל בלוויין עצמאי ושיגרו טיל במטרה להשמיד אותו. כתוצאה מהפיצוץ 2,300 חלקי לוויין שיני (שניתן לעקוב אחריהם) פוזרו באטמוספירה ועוד מיליון חלקיקים (חלקם מגיעים לגודל מילימטר) התפזרו לכל עבר. ע"פ החישובים, רק בשנת 2,040 רוב הפסולת הסינית תיכנס לאטמוספירה של כדור הארץ ולא תהווה סכנה יותר. בעקבות הפיצוץ, האמריקאים נאלצו להסיט את אחד הלוויינים ממסלולו כדי לא להינזק משדה הפסולת הסיני.

לא תמונת 'הכדור הכחול' הקלאסית שאנחנו רגילים לראות, אבל זו המציאות

אבל זה לא רק הסינים אשמים, חודש אחרי משגר רוסי שהוצמד ללוויין שלא ניצל את מלוא הדלק שלו בשיגור שהיה שנה לפני התפוצץ. בגלל שפיצוץ הלוויין היה במסלול נמוך רוב הפסולת נכנסה לאטמוספירת כדור הארץ ונשרפה. שנה אחרי האמריקאים איבדו קשר עם הלוויין USA 193 כשעליו מיכל חומר רעיל מסוג הידרזין. על פי החישובים אותו לוויין היה אמור להתרסק לתוך כדור הארץ בתוך מספר שבועות. הצי האמריקאי יירט את הלוויין מול חופי הוואי ורוב השברים שלו נשרפו עם כניסתם לאטמוספירה.

פסולת החלל היא רק מקרה קלאסי של 'לא נעים מהחוצנים שמגיעים לבקר' אלא מהווה סיכון ממשי. בשנת 2006 חלפו שרידי לוויין רוסי ששבו ונכנסו לאטמוספירה לא רחוק ממטוס איירבוס בשעה שחצה את האוקיינוס השקט כשעליו 270 נוסעים. אפרופו האוקיינוס השקט, אותו חלק ימי גדול הנמתח מאינדונזיה לקולומביה וגדול מכל היבשות שעל פני כדור הארץ ביחד, הוא האזור המועדף ביותר להשבת לוויינים לאטמוספירה בגלל היותו ריק מאוכלוסייה (הסיכוי שלוויין יפיל מטוס הוא נמוך, מצד שני יש לא מעט מקרים של מטוסים שפתאום נעלמים). בשנת 2009 הלוויין האמריקאי הפעיל 'אירידיום 33' והלוויין הרוסי שיצא משימוש בשנת 1991 'קוסמוס 2251' התנגשו בחלל ויצרו כמות פסולת אדירה.

הכל הופך להיות מעניין הרבה יותר כשמנסים להשיב על השאלה "אז איך בדיוק מגיעים לירח"?
נורא פשוט (טוב, לא באמת נורא פשוט): כשנאס"א רוצה לשלוח חללית מעבר לטונות הזבל שהצטברו, היא מחשבת את המסלול המדויק של האשפה ומוצאת את "החורים" המאפשרים לה לחצות בבטחה את האשפה האנושית. אנחנו לא רק מטנפים את כדור הארץ, אנחנו כבר עושים את זה לחלל שזו אומנות בפני עצמה וגם מצליחים להתגבר על הביות שאנחנו בעצמנו יצרנו. מצד שני, מכל העולמות שמסביב, אנחנו הזו האנושי היחידי שמטנף את הקוסמוס, מה שמחזיר אותנו בחזרה לנקודה הבסיסית: אם אנחנו לא היצור החי היחידי בכל היקום, אנחנו בטוח היצור הכי מזהם (או לפחות הכי אידיוט) שאפשר לזהות ממרחק מיליוני שנות אור.