סיכום שבוע – מירושלים ועד הדגל המחורבן

ה אמר אהרונוביץ' שעצבן את קברניטי עיתון הארץ; איזו חברת כנסת השוואתה עצמה לאריק שרון; מיהו חבר הכנסת הכי פרגמטי שקיים כיום במערכת; איזה הסטטוס רונן שובל, מייסד תנועת הימין 'אם תרצו' לעולם לא ישכח; מה צריך להזכיר לנו חופש הביטוי של ישראל היום; איך הסביר אובמה את ההפסד הצורב השבוע; מה הקשר בין המחרבנת הלאומית למשפחת עופר

1. עיתון 'הארץ' הקדיש בסופ"ש את מאמר המערכת שלו לשר לביטחון פנים – יצחק אהרונוביץ'.
תחת הכותרת "השר קבע: עונש מוות" יצא 'הארץ' בהתקפה על אהרונוביץ' "לשר לביטחון פנים, יצחק אהרונויץ', שבידיו מופקדת מערכת אכיפת החוק, יש הצעה מרחיקת לכת כיצד לפעול נגד מחבלים. 'מחבל שפוגע באזרחים דינו מוות', קבע השר בעקבות פיגוע הדריסה שלשום בירושלים, והוסיף כי הוא מייחל שכך יסתיימו כל האירועים הללו". 'הארץ' כל כך הזדעזע מפעולות השוטרים שהיה חייב לכתוב משהו בנושא "על פי העדויות הראשונות, ספק אם הפיגוע בירושלים הצדיק את הריגתו של המחבל, אחרי שרכב משטרה התנגש בו והוא הוטל על הכביש". לפעמים האג'נדה קצת מסתירה את האמת, אך מזל שהאמת מתועדת בסרטוני מצלמות האבטחה בהם ניתן לראות בבירור כי המחבל רץ בין אנשים עם מוט ברזל ואף רכב לא פגע בו לפני (ואחרי) שהוא נורה. בעיה עם מצלמות האבטחה האלו…

2. השבוע עלתה סגנית שר התחבורה, ציפי חוטובלי, להר הבית כדי להשתתף בחגיגה היהודית-אנטי_ערבית-אצבע_בעין-כי_אנחנו_יכולים שמתרחש בשבועות האחרונים. אחד הפרשנים לענייני ערבים האשים את חוטובלי בהבערת המזרח התיכון. בתגובה להאשמות, ובלי להתבלבל, אמרה "אני ואריק שרון. אינתיפאדה תהיה רשומה על שמו של כל אחד". וואו, ההשוואה לאריק שידע מתי לכבוש, מתי לשחרר, איפה ללחוץ ואיפה לברוח – היא ללא ספק אחד ההשוואות הפחות מוצלחות של חוטובלי שבינתיים לא מצליחה ליצור אהדה ציבורית לפועלה השוטף ונגררת לפרובוקציות פייגלניות מיותרות.

3. הפרגמטיות של שר החוץ, אביגדור ליברמן, מפתיעה כל פעם מחדש. לפני כחצי שנה בערך הוא הנחית את תוכניתו להחזרת המשולש והעברת הגבול בצמוד לכביש 6. השבוע בראיון לאריה גולן בקול ישראל מתח ליברמן ביקורת על עליית חברי הכנסת להר הבית וקרא למעשים רדיפה אחרי פרסום זול ונגיש, וניצול ציני ברמה הפוליטית של המצב המורכב בו אנו נמצאים. רק ליברמן פרגמטי יכול!

4. השבוע אחד הגולשים העלה תמונה של נוסעים הממתינים לרכבת הקלה בירושלים והוסיף לה את הכיתוב "ככה נראית פרובוקציה של חבורת יהודים מטורללים והזויים שמתעקשים לחמם את האווירה, ולעלות דווקא בימים הרגישים הללו על הרכבת הקלה בירושלים. #אותו_דבר_אבל_על_הר_הבית". התגובות לא אחרו לבוא:
סיון חדד "יה שמאלני עלוב, מוסלמי בנשמה, אמן ובע'ה יחטוף אותך ערבי ואז נשמע אותך מה אתה אומר".
מנשה מועלם "חולי הנפש השמאלנים תמיד יחפשו צידוקים למעשי הטרוריסטים".
הגולש ההמום הבין ששאר הגולשים לא ירדו לסוף דעתו והוסיף לפוסט "כל מי שלא הבין – זה פוסט ציני…". כנראה שהגולשים לא הבינו את המילה ציני והמשיכו:
עידו ועלני "אדון רונן מה הבעייה לעלות לרכבת הקלה אולי עוד מעט תגיד שלנסוע ברכבת לחיפה זה גם לחמם את האוירה".
אושרית אביבי "זה שיש משוגעים שזורקים אבנים הם הפרובוקציה לא האזרחים שעולים לנסיעה יומיומית".
הגולש המאוכזב הבין שגם ההבהרה לא הבהירה מספיק ויש לעשות הבהרה להבהרה "ציניות – כאשר המשמעות האמיתית הפוכה למשמעות המשתמעת".
אך הגוש בשלו:
שרה זיו "שלא יעלו על הרכבת! חצופים! שיילכו ברגל! פרובוקטיביים! חסרי אחריות!!! שילכו ברגל וימתינו בצומת בקבוצות שיהיה יותר קל לאחמד לנסוע עליהם בקלות!!!"
מורן מרדכי "חתיכת מטומטם!!! הרכבת הקלה תמיד מפוצצת באנשים ואם אתה כ"כ אוב ערבים לך תתחתן איתם יא בוגד!!"
הגולש הנבגד הוא לא אחר מאשר רונן שובל, מייסד תנועת הימין "אם תרצו" ששכתב את המניפסט של הרצל. ככה זה עם שנאה מושרשת, ברגע שאתה מסובב לה את הגב – היא נושכת.

5. האלימות בספורט היא מעבר לדוחה או מסוכנת. האלימות פשוט מבישה אותנו, האזרחים. קבוצות של חוליגנים נפגשות בתוך אצטדיון כדורגל/ רחבת החניה/ רחבת בית המשפט בשביל ללכת מכות ולא בשביל ליהנות חלילה ממשחק כדורגל. אלו הם פני הספורט בישראל היום. אין ספק ששרת התרבות וספורט עושה את עבודתה נאמנה ובצורה מתורבתת בכל מה שקשור לזבל האנושי הזה שנקראים אוהדי קבוצות כדורגל חוליגנים.

6. עיתון "ישראל היום" העומד בפני חוק המאיים על קיומו, התחיל מסעות פרסום חיצוניים נרחבים: שלטי חוצות, טלוויזיה, עיתונים מתחרים (לא כולל קבוצת ידיעות כמובן) והכל כדי לבטל את החוק של איתן כבל. מצד אחד חובה על כל אזרח ישראלי להתנגד לחוק המגביל כלי תקשורת ישראלי בצורה כזו או אחרת, אך מצד שני, חובה על כל אזרח ואזרח לדרוש לבטל את החוק המנדטורי של הצנזורה בישראל ולדרוש לחוקק חוק עיתונות או משהו שיחקוק בסלע את חופש הביטוי במדינה דמוקרטית. הערכות מדברות שהאזרח הישראלי יותר מידי מסומם מריאלטי, כדורגל וצופית גרנט עד כדי אי רצון להתייחס למשהו נוסף.

7. ברק אובמה והדמוקרטים נחלו הפסד צורב מאוד כשהפסידו את הרוב בסנאט לרפובליקנים. אובמה בנאום לאומה אמר "שמעתי את שליש המצביעים האמריקאים, ושמעתי גם את שני השלישים האמריקאים שלא הלכו להצביע". המצביעים הרפובליקנים הלכו להצביע מנקמה והאכזבה של הדמוקרטים מאובמה גרמה להם להיות אדישים. אין ספק שלרפובליקנים לא הייתה עבודה קשה כל כך בבחירות האלו והדמוקרטים ישלמו על ההפסד הזה עוד הרבה זמן בזכות אובמה. ביבי הוא אולי צ'יקנשיט, אבל צ'יקנשיט שחגג כל הלילה כששמע שיש בבית הלבן ברווז צולע עשוי היטב.

8. נטלי כהן וקסברג, הפרובוקטורית שעשתה את צרכיה על הדגל והסעירה את הרשת, קיבלה מעצר בית והרחקה מהאינטרנט. בידוד מוחלט. משפחת עופר ושאר הטייקונים עושים את צרכיהם על אזרחי המדינה באופן רציף מזה מספר עשורים ולא נעצרים. אז במה באמת יותר חשוב לטפל – גברת שרוצה תשומת לב או אנשים ששודדים את קופת המדינה?

קרדיט: עמוס בידרמן